על פי מילון אבן שושן, מקור המילה "קטלוג" הוא יווני, ומשמעותה - רשימה, פירוט. ההגדרה שלו למונח זה היא - רשימה של דברים שונים: סחורות, מוצרים, טיפוסי מכונות וכדומה. תערוכה היא אוסף של מוצגים שונים, הערוכים לראווה לקהל. מכאן שקטלוג לתערוכה אמור להיות רשימה של אותם מוצגים, הערוכה על פי סדר הצגתם. אולם מרבית הקטלוגים שאנו מכירים אינם נראים כרשימה נטו אלא כספר או כאלבום, שאמנם מכיל רשימה, אך מצויים בו גם מאמרים, חומר רקע, תמונות, איורים, כיתובים, אינדקס, רשימה ביבליוגרפית, קרדיטס ועוד.

קטלוג לתערוכה הוא פרוייקט מורכב, שבהפקתו מעורבים אנשים רבים. בדרך כלל מדובר באוצר התערוכה, יועץ מדעי לתערוכה, עורך הקטלוג, מעצב הקטלוג, כותבי המאמרים, מתרגמים, עורך לשוני לכל שפה, מגיהים, צלמים, מתאם דפוס והפקה, ועוד. כל אחד מאלה שנמנו כאן תורם את הידע והניסיון שלו בתחום שהוא מופקד עליו. כל אחד אמנם בקיא בתחומו, אך לעיתים קרובות אין הוא מודע למורכבות ההפקה של קטלוג ולהיבטים שונים שלה: העלויות, תהליכי ההדפסה והכריכה, לוח הזמנים וכד'. בהמשך הדברים יעשה ניסיון להכיר את הנושא ולהאירו מן ההיבט העיצובי, עם התייחסות לשאר מרכיבי ההפקה, המהווים חלק בלתי נפרד מהעיצוב. מן הראוי להדגיש, שאין כוונת הדברים להגדיר כללים ופרמטרים קבועים לעיצובו של קטלוג, שכן כל קטלוג אמור לשקף ולתעד תערוכה מסוימת, המוצגת במוזיאון רב תחומי או במוזיאון העוסק בתחומים מוגדרים וייחודיים רק לו. כשם שאין מוזיאון אחד דומה למשנהו, כן אין תערוכה אחת דומה למשנה. יש קטלוג שנועד ללוות ולתעד תערוכה שיש לה ערך "נצחי", ולפיכך חשיבותו בכך שהוא בגדר מסמך הנשאר גם אחרי נעילת התערוכה; ולעומתו יש קטלוג שערכו תקף לרגע ולמקום מסוימים , למשל, קטלוג המשמש פרסום עזר למבקרי התערוכה. יש קטלוגים שחשיבותם בערכם המחקרי, בערכם הדידקטי או בהצגה ויזואלית איכותית של המוצגים, ולעומתם קטלוגים שחשיבותם בכל התחומים האלה.

המעצב הגרפי ועיצוב קטלוג לתערוכה
עיצוב קטלוג לתערוכה הוא התמודדות אינטלקטואלית, טכנית ואסתטית, המחייבת את המעצב הגרפי להתייחס להפקתו באופן שונה מאשר להפקת פרסומים אחרים. תפקידו העיקרי של המעצב הוא לתרגם את החומרים הנתונים, הטקסטואליים, והאילוסטרטיביים, ללשון צורנית המובנת לקהל שהקטלוג מיועד לו. בידו מופקד עיצוב החומר, עימודו, הבאתו לבית הדפוס, טיפול ופיקוח על כל שלבי ההדפסה וההפקה. כדי שיוכל להתמודד עם מגוון רב של נושאים, רצוי שהמעצב יהיה בעל ידע כללי באומנויות, במדעי הרוח והחברה, בשיווק ובתקשורת.; אך בעיקר ביכולת ניתוח שתאפשר לו לאסוף מידע על מגוון נושאים, למיינו ולמקדו בצורכי הקטלוג הספציפי. עיצוב הקטלוג מחייב פגישות עבודה עם המעורבים בתערוכה, האוצר ועורך הפרסומים, לשם קבלת חומר רקע על התערוכה, לימוד הנושא והכרתו, עיון בכל החומר הוויזואלי שנאסף כאופציה להצגה בתערוכה, גם זה שלא נועד לקטלוג, הגדרת מטרת התערוכה וקהל היעד, תקציב ההפקה ולוח זמנים. בעיצוב קטלוג באה לידי ביטוי הבעייתיות של המעצב הגרפי כאמן יוצר. בניגוד לעיצוב גרפי בתחומים אחרים, בקטלוג יש מערכת אילוצים המגבילה כביכול את חופש הדמיון והיצירתיות של המעצב. מאחר שהקטלוג הוא מוצר נלווה לתערוכה, הוא חייב להיות צמוד לקונספט שלה ולהשתמש בחומרים המוצגים בה.
דהיינו, הצגה מאוזנת של החומר הוויזואלי וחלוקה נושאית המוכתבת על ידי מבנה התערוכה. אין המעצב רשאי לנתק עצמו מאילוצים אלה ולהחליט החלטות שיסודן בעיצוב אסתטי בלבד, ולעשות לעצמו "חגיגה" פרטית משלו. התהליך היצירתי של המעצב חייב להתרכז בהגדרה נכונה של הבעיות המתעוררות במהלך העבודה ובמציאת פתרון הולם להן. כיוון שאין שתי בעיות זהות, פתרון מדויק לכל בעיה חייב להיות מקורי ויחודי, ובכך באה לידי ביטוי היצירתיות.
המעצב צריך לדעת להבדיל בין עיצוב חוברת, ספר ואלבום בנושא מסוים ובין עיצוב קטלוג לתערוכה באותו נושא. לדוגמה: עיצוב אלבום יוקרתי המציג את ירושלים לתקופותיה, מאפשר שימוש חופשי בכל האמצעים והאפקטים הגרפיים. דבר זה אינו אפשרי כאשר מדובר בקטלוג של תערוכה המציגה יצירות של ציירים שציירו את ירושלים בכל הזמנים. בשניהם הנושא המרכזי הוא אמנם ירושלים לאורך הדורות, אולם בקטלוג מועבר הנושא באמצעות יצירותיהם של האמנים, ואין הוא זקוק לתוספת יצירתיות גרפית כדי להעביר את המסר. במבואות של קטלוג מעין זה יהיה מקום להרחיב בחומרי רקע אילוסטרטיביים, המאירים את התקופה או הנושא, אבל אין מקום להשתמש בו באפקטים גרפיים קישוטיים כדי לייפות את הנושא וליצור גירויים חזותיים שאינם רלוונטיים ואינטגרליים לחומר המוצג בתערוכה.
יש אומרים שבכל מעצב גרפי חבוי אמן מתוסכל, שהוא אמן שעדיים לא זכה להיות מוצג במוזיאון, ואת התסכול הזה הוא מעביר, בין השאר, בעיצוב הקטלוג, ודרכו הוא משדר את קיומו. לדעתי, היצירתיות של המעצב באה לידי ביטוי בקביעת קונספציה עיצובית המותאמת לאופי התצוגה והמוצגים: הפורמט, מוטיב העטיפה, חומריות וצבעוניות העטיפה, סוגי הנייר בגוף הקטלוג, החלטות טיפוגרפיות, בחירת צבעוניות הקטלוג, טכניקות הדפסה, וכדומה. אולם תמיד עליו בהכרה ברורה ומודעת, כי האובייקטים המוצגים עצמם הם הערך העיצובי המושלם, וכל השאר נועד לשרת במינון נכון אותם, ורק אותם.

מעצב של קטלוגים, וגם של ספרים מאוירים, צריך להתמודד עם כמה החלטות עיצוביות.
כמה מהן יוצגו כאן, לאו דווקא לפי סדר חשיבותן.

מעצב צריך ליצור יחסים הרמוניים בין טקסט לתמונות ולדאוג לנוחות הקריאה של הטקסט ושל כיתובי התמונות. עליו להבין בראש ובראשונה את מטרת הקטלוג. לצורך זה עליו לקרוא את הטקסט ולדון עליו עם העורך, הכותב או המו"ל. לאחר מכן יש להבהיר את חשיבותו של החומר האילוסטרטיבי בקטלוג, ולהחליט על הקונספציה העיצובית. האם יוצג החומר על פי שיקול אסתטי, חשיבותו הערכית, לפי סדר כרונולוגי או בכל סדר אחר. אם מדובר ברפרודקציות של עבודות אמנות - האם הן אמורות להיות באותו קנה מידה, האם להראות מוצג קטן בהגדלת יתר כאשר במציאות הוא קטן יותר וכד'. לסוגיות אלה אין תשובה מוחלטת והן מחייבות תיאום, הסכמה ולעיתים פשרה בין דעותיהם ורעיונותיהם של המעצב, האוצר והאמן.
קטלוג אמנם בנוי ממרכיבים שונים, אך בסופו של דבר הוא מהווה מוצר מוגמר ושלם. לפיכך תפקידו של המעצב הגרפי הוא למצוא שפה עיצובית אחת, דהיינו אחידות סגנונית, לכל אורך הקטלוג - עטיפה, פורזאץ, שערי פתיחה, דפי טקסט, איורים, עמודי חיץ, וכו'.

אחידות זו, אין פירושה בהכרח עיצוב ממושמע ושמרני. השפה העיצובית יכולה להיות עשירה ומגוונת, אבל בעלת אופי וסגנון שהם ייחודיים רק לו.

המעצב קובע מה תהיה צורתו הסופית של העמוד, מה יהיה שיעור השטח המודפס לעומת השטח הלבן, הוא הקובע את השוליים, את העמודות, את מיקום ההערות, הכותרות, מספרי העמודים וכו'. קביעות אלה הן החלטות שעניינן הוא מה שקרוי "גריד" - מסגרת בלתי נראית אשר לתוכה מעביר המעצב את החומרים המרכיבים את העמוד.מאחר שמסגרת זו חוזרת בכל העמודים, מתקבלת בסופו של דבר תוצאה הרמונית בעלת קו עיצובי אחיד. מרכיב נוסף בהרכבת שפה עיצובית יחודית הוא עיצוב הטקסט, דהיינו העיצוב הטיפוגרפי, מטרתו של עיצוב טיפוגרפי היא להגיש לקורא את המסר בצורה אסתטית ונוחה לקריאה, עם אפשרות לחרוג מהשיגרה המקובלת, מבלי לפגום בדרישות הפונקציונליות. עיצוב טיפוגרפי כולל, בין השאר: הגשת החומר למסדרה יחד עם הנחיות סדר, בחירת סוגי האותיות, גודלן, אופין, צפיפות וריווחים בין האותיות, המילים והשורות, פתיחים, שוליים, מספר הטורים, רוחב הטור, כותרות, כותרות משנה, מדורים, מסגרות, כותרת מובילה, הערות, כיתובי תמונות, מספר עמוד, מספר קטלוגי וכו'.

בעיה עיצובית שמעצב של קטלוג לתערוכה בישראל צריך להתמודד עימה היא השימוש בשתי שפות (לעיתים בשלוש), דהיינו, עיצוב של קטלוג דו-לשוני. זוהי בעיה מורכבת מאד ונראה שלא נמצא לה הפתרון האופטימלי. קטלוג דו-לשוני משמעו: שני שערים, שתי פתיחות טקסטואליות, החלטה על סדר התמונות - כיוון אחד או שניים, וכו'. כאמור, פתרון חד-משמעי טרם נמצא, אולם יש כמה אפשרויות, שלכל אחת מהן מעלות וחסרונות.

הפורמט.
הפורמט הוא גודל הקטלוג במונחים דו-ממדיים. הוא מותאם בדרך כלל למטרה שעבורה הופק הקטלוג, לשיקולים האסתטיים של המעצב, לשיוכו לסדרה קיימת ולניצול כלכלי מירבי (שימוש בגודל גליונות הנייר, הדפוס והכריכה). כאשר הפורמט נתון לשיקולו של המעצב עליו לבחון מהי מטרת הקטלוג, איך ייעשה השימוש בו, מי יקרא בו והיכן. כמו כן יושפע שיקולו על פי אופי החומר האילוסטרטיבי המצוי בו. הצורות הבסיסיות המקובלות הן: פורמט ריבועי (או כמעט ריבועי), מלבן לגובה, מלבן לרוחב (אלבומי).
לפורמט ריבועי יש הצדקה כאשר הקטלוג מבוסס על תצלומים או על יצירות בחיתוכים מגוונים: אופקיים, ריבועיים ואנכיים. בפורמט כזה ניתן להציג את כל המיגוון הזה במיטבו.
הפורמט המקובל ביותר הוא מלבן לגובה, משום שזוהי הצורה הנוחה ביותר לעיון וקריאה, כאשר הקטלוג פתוח.
ככלל, פורמט הגובה מתאים במיוחד כאשר מדובר בתמונות אנושיות עומדות או ביצירות פיסול אנכיות.
בכל מקרה יש לזכור שקטלוג פתוח אינו עמוד בודד, אלא מיפתח של זוג עמודים. כלומר, אם עמוד אחד הוא אנכי, הרי פתיחה של שני עמודים יוצרת מעין פורמט אופקי, שניתן לניצול להדפסת אילוסטרציות בעלות אופי רוחבי ולהדפיסן על שני עמודים. בפתרון זה אפשר להשתמש רק אם החיתוך והחיבור של היצירה לא יפגמו בה.
בפורמט הרוחב רצוי להשתמש כאשר מרבית היצירות הן רוחביות: נופים, קבוצות אנשים וכד'. ברם, פורמט זה אינו נוח לאחיזה ולעיון. אם אורכו של העמוד גדול מ-20 ס"מ, הרי הוא ארוך יותר מעומק המדף המקובל בספריה או בחנות הספרים. כמו כן, הקטלוג עשוי להתפרק מכיוון שמשקל העמודים על שדרית הכריכה שאליה מחוברים הדפים בצד הקצר שלהם.
באמצעות הפורמט ניתן גם להעביר את המסר של התערוכה. הפורמט לקטלוג לתערוכה "ציוני דרך באמנות ישראל" (מוזיאון ישראל; עיצוב: נירית צור) הוא בגודל 27x43 ס"מ, כמידתם של עיתוני הערב, המדווחים וסוקרים אירועים. הפורמט של הקטלוג אכן נראה כמו דוח או "פרסום", אבל בצורה לא שגרתית ומעניינת מאד. או, למשל, גודלו של הקטלוג לתערוכה "דמות אישה" (מוזיאון מאנה כץ, חיפה), שהוא קטלוג כמעט מיניאטורי, 17x12 ס"מ, המשדר בגודלו נשיות וחינניות.
בכל קטלוג יש לשקול את ההחלטה בדבר הפורמט לפי העניין ולא באופן שרירותי, העשוי לפגום בהצגת המוצגים במיטבם.

בסופו של דבר, הצלחת עבודתו של המעצב נקבעת על פי קריטריונים שיסודם בערכים אסתטיים, אולם התוצאה היא סיכומו של תהליך קבלת החלטות טכניות לכאורה, המהוות חלק בלתי נפרד מהחשיבה הצורנית והעיצובית: הפורמט, הפקת התצלומים, סוג הנייר ואפשרויות ההדפסה והכריכה.

הדברים שהוצגו כאן נועדו לערוך היכרות חלקית עם תהליכי עיצוב והפקה של קטלוגים, ובעיקר לעורר מודעות לצורך בהבנה ובשיתוף פעולה בין כל העוסקים בהכנתו. הנאמר כאן לא בא לתת נוסחאות או להמציא מירשם כיצד לעצב קטלוג לתערוכה, אלא רק להציג כמה סוגיות שעסקתי בהן במהלך עבודתי עם אנשי מוזיאונים, בעת הכנת קטלוגים לתערוכות, עיצובם והפקתם. הבנת הדברים תסייע לכל העוסקים במלאכה להכין קטלוג שיהיה מעניין בתכניו, מקורי בעיצובו ואיכותי בהפקתו.